בסדנה זו נצא למסע חווייתי בעקבות התשוקה למילה הכתובה, ונבנה יחד ארגז כלים שילך וישתכלל ככל שנמשיך לכתוב. נלמד איך להפוך רעיון לסיפור, נכיר טכניקות ספרותיות מעוררות דמיון ומגרות לכתיבה. נתרגל טקסטים בהנחיה בעת המפגש וכתרגילי בית. כל זאת באמצעות תרגילים שמשלבים בין תוכן וצורה ושבמרכזם מערכות יחסים, רגשות, זיכרונות ילדות, חושים, הצלחות וכישלונות, חוויות מחיי היומיום, חלומות שווא ועוד.
הסדנה מיועדת למנסים לראשונה את כוחם בכתיבה, לכותבים שרוצים לשחרר חסימות, ולכותבים הזקוקים להנחיה, למשוב, לכתיבה במסגרת, ולמפגש עם כותבים אחרים.

במרכז הסדנה התנסות בכתיבת החיים: כתיבת זיכרונות (ממואר), כתיבה של תקופת חיים משמעותית או אירוע אישי מטלטל שאינו מרפה. נבקש להבין את גבולות הגזרה של הכתיבה האוטוביוגרפית: באיזה סדר צריך לכתוב את החיים? איך להגדיר את היחס בין החוויה האישית לבין החוויה החברתית וההיסטורית? מתי אנחנו ממציאים ובודים את עצמנו ומתי אנחנו מדווחים באמת על חוויות שחווינו? האם הכתיבה והספרות עוזרות למצוא יופי ולחלץ משמעויות מהחיים? האם הכתיבה יכולה לספר על דברים שאיני יודע/ת על עצמי?

איך הכרתם? סיפור.
מה חלמת? סיפור.
למה את לא אוכלת דברים לבנים סיפור.
למה אתה לא לובש אף פעם מכנסיים קצרים? סיפור.

סיפורים יש בכל מקום. לנו הכותבים נותר רק ללקט אותם מצדי הדרכים, לקטוף מהעצים שבשדרה, מהעגלה של האדם שעומד לפניך בסופר או משיחת הטלפון של ההוא שיושב לידך ברכבת ולא מפסיק להתווכח. מהוואטספ של המשפחה, מקבוצת הורי הגן, מהפייסבוק, הטוויטר, וכן, גם מהזאתי שצעקה עליכם עכשיו, כי חניתם ממש ממש גרוע. אגב, סיפורי מקלטים ופיג'מות זה כל כך 2026!