לפרטים נוספים...
הירשמו//

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

טלפון (חובה)


תלמידים ממליצים / אריאל דניאלס על תרגיל הכתיבה של נעה ידלין

תמונת הבלוג


המלצה מתוך הבלוג של אריאל דניאלס, תלמיד של נעה ידלין בסדנת הפרוזה.

דמיינו נסיעה ברכבת שכרגע עצרה בתחנה עמוסה בנוסעים. המון אדם עולה לרכבת ואחד מתוך ההמון מתמקם ממש מולכם. אותו נוסע אקראי הוא 'אחר' מכם – מתנחל, אתיופי, אשכנזי, ערבי – מלאו את החסר בעצמכם. זרם הדעות, השיפוטים והרגשות לגבי אותו אחר מציף מייד את המחשבות והחושים. עכשיו תהפכו את הסיטואציה, אותו אחר נוסע ברכבת ומולו מתיישבים אתם. מה עובר לו בראש?
מדובר בתרגיל מחשבתי לא פשוט שנתבקשתי לבצע במסגרת קורס כתיבה שבו אני משתתף בימים אלה. המכנה המשותף היחיד בין משתתפי הקורס הוא אהבת המילה הכתובה והתשוקה ללמוד ולהשתפר, כל אחד בדרכו. סיפורי 'האחר' ששמענו לקחו אותנו למחוזות רחוקים ושונים, כל אחד והאחר שלו.

אחד הסיפורים תפס אותי לא מוכן. ד' (השם המלא שמור במערכת), חברתנו לקבוצה, תיארה בכישרון רב את מה שעובר לאנשים 'כמונו' בראש כשאנחנו נתקלים במישהי 'כמוה'. ד' נמנית על החברה החרדית. הטקסט שלה תיאר אותה, אישה צעירה, נאה ומטופחת, בכיסוי ראש ושרוולים ארוכים, מתיישבת ברכבת מול אישה חילונית, ולא סתם חילונית, 'חילונית נאורה'. נאורה כזאת שלא חסכה מאמצים ושכנעה את בנה לוותר על חתונה אזרחית ולקיים במקומה חתונה עם צביון יהודי. היא גם תדאג לכך שהנכד יעשה בר-מצווה, ובכלל היא "דווקא מאוד מכבדת את הדת, אבל..".

אחרי ה- 'אבל' ד' פרסה, בחדות מרשימה, את המשנה החילונית בנוגע לחרדים, החל בתמיהה "האישה הזו, באמת נוח לה עם כל הבגדים האלה בקיץ הרותח שלנו..הכל אצלם מוקצן, מוזר ומעוות". בנה של האישה החילונית, גיא, קיבל צו ראשון, "לשם מתנקזים כל הפחדים, את מכירה את ההרגשה הזו, שאלה בליבה?..רק אני והחברות שלי צריכות לא להירדם בלילה מרוב דאגה?…מה הסבים והסבתות שלה, שם באירופה היו נותנים כדי להיות חלק מצבא יהודי שנלחם, שמגן על עצמו..אם כל אחד יגיד שהוא לא מוכן להתגייס מה יקרה?". תיאורה של ד' לא פסח גם על הפן הנשי, "בטח יש לה שבע שמונה ילדים, עובדת שאיזו עבודה קשה ומגדלת את הילדים לבד…אין להם (לחרדים) שום כבוד והערכה לנשים..היא פשוט השפחה שלהם..העיקר שהבעל ישב וילמד..בכל חברה ודת יש את המנהיגים שלה, אבל שכולם יושבים ולומדים ולא עובדים..זה מכעיס. מקומם." לאורך כל הסיפור דמותה של ד' כמעט ולא פצתה פה, זה לא היה נדרש. החילונית הנאורה ידעה כל מה שצריך לדעת על היושבת מולה מבלי לשאול ולו שאלה אחת.

כחילוני נאור, לפחות בעיני עצמי, לא היה לי פשוט לשמוע את הטקסט האמיץ של ד'. חלק אחד בי התקומם נגד האמירות הגורפות של האישה החילונית בסיפור, כאילו היא מציגה אמת מוחלטת, חובקת כל, שאין לערער עליה. משפטים הפכו לסיסמאות וסיסמאות הפכו בדמיוני לקריאות מתלהמות של המון משולהב. חלק אחר בי היה נבוך, כי, למעשה, הסכמתי עם כמה מהדברים שאמרה אותה גברת דמיונית בשמי, והייתי נבוך מכך ש – ד' רואה ושומעת הכל, גם את מה שלא נאמר בפניה. בסופו של דבר, הייתי גם עצוב, כי אין באמת שיח וכמעט שאין הזדמנויות ממשיות לדבר, להכיר, ולראות מה יש מעבר לסיסמאות ולסטריאוטיפים המבטלים של שני הצדדים.
"חווית היחד מול קומזיץ ישראלי מדומיין, מדורת השבט ההיא (של פעם), כבר לא תשוב". את המשפט הזה אמר נשיא המדינה בתום שנה לכהונתו. באומץ רב הנשיא ריבלין נפרד מהפנטזיה של עם אחד, מלוכד והומוגני, שמתקבץ סביב הרוב ה – "ממלכתי ציוני". לדברי הנשיא, כבר היום אין בארץ מיעוטים ברורים, אלא ארבעה מגזרים או "שבטים" מרכזיים, השונים זה מזה באופן מהותי. האתגר, לדברי ריבלין, הוא לבנות גשרים בין השבטים, תוך שמירה על הצביון הייחודי ועל "ציפור נפשו" של כל אחד מהם.

סיפור טוב עוסק בראש ובראשונה באנשים. כך מזכירה לנו נעה ידלין, מנחת הקורס שלנו, כמעט בכל מפגש. סיפור על מפגש בין מתנחל לפלסטינאי, שנשאר ברמת האידיאולוגיות המתנגשות, הוא חד-מימדי. הסיפור המשמעותי מתחבא במפגש החד-פעמי בין האנושיות והפגיעות של שניהם. סיפור טוב חודר מבעד לסיסמאות ומגיע לאנשים שמאחוריהם. הם תמיד שם, גם אם אנחנו לא רואים אותם.
לפי הקריטריון הזה, בקורס הכתיבה שלנו יש גרעין של סיפור משובח. פעם בשבוע למשך שעתיים, ד' פוגשת בהיטקיסט, בחיילת, בקיבוצניק, בעורכת הדין, בדתייה ובשאר האותיות. יחד, אנחנו פורמים עלילות לסיבי רעיון דקים, מנתחים דמויות באזמל מנתחים חד, ובין לבין, מתפלפלים על דקויות ניסוח ועל טעויות שגורות בשפה העברית. לרוב, ד' צדה אותן ראשונה.


לבלוג 'בתוך המגירה' > >