לפרטים נוספים...
הירשמו//

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

טלפון (חובה)


עשר הצעות לכתיבת שירה מרוני סומק:

תמונת הבלוג



רוני סומק
 היקר התארח בקהילת 'ספרות עברית' לכבוד יציאת  ספרו החדש "נקמת הילד המגמגם".

והנה עשר ההצעות שלו לכתיבת שירה:

1. לא לעשות חשבון:
המשורר הוא מאפיה של איש אחד. הוא לא זקוק לתפאורה, שחקנים, צלם או נערת מים. הוא זקוק לעט. זהו כוחו וזוהי, אולי, הסיבה שבניגוד לקולנוע או לתיאטרון השירה מוארת באור של פנס כיס ולא באור של פרוז'קטור. האור הזה מאפשר חירות, ולכן השירה היא מפת נפש, מפה שאינה תלויה בדבר. לא חלים עליה מחירי סוף עונה ולא מנכים לה שליש על התנהגות טובה.

2. לקרוא ולקרוא ולא לפחד מהשפעות:
במקרה שלי ההשפעות מתחילות מרבי שלמה איבן- גבירול שהראה לי שמש. ביאליק ב"הקיץ גווע" רמז על שקיעתה. אבידן השחיר אותה ואמר שהיא "רחוקה. נכונה לזינוק. כמו זן מסוים של פנתר./(באמת רק פנתר היא הזכירה)".עמיחי טייל איתה בסמטאות ירושלים. יונה וולך רצה איתה על הגשר. דליה רביקוביץ תלתה אותה על יד פנסי הנייר בהונג-קונג.
אלתרמן ידע שאפילו "החשיכה ברורה כשמש". יונתן רטוש מצא בה חטאים. אלכסנדר פן פתח לכבודה בקבוק יין כדי להסיח את דעתה מצבע השקיעה. אמיר גלבע מצא בה "כחולים ואדומים". ויש כמובן עוד. ומכל אלה ניסיתי לצייר את השמש השירית שלי.

3. לדמיין משורר שהיית רוצה להתכתב איתו:
במקרה שלי בחרתי בויסלבה שימבורסקה. באחד משיריה היא כתבה:"…שמחת הכתיבה,/יכולת ההנצחה,/ נקמת היד בת-התמותה". כמה יפה הרווח הזה, הרווח שבין "שמחה" ל"נקמה". גם כאן גרה השירה.

4. לדעת למחוק:
הצורך להתאהב בכל מילה הוא נפלא, אבל לפעמים אנו זקוקים לדיאטה. אני לא מתכוון לאנורקסיה פיוטית, אני מתכוון לאומץ להיפרד ממלים "מסבירות מדי". שירה היא לא הוראות ההרכבה של איקאה. לפעמים מסמר חסר יודע לשרוט שריטה שירית רבת כוח.

5. אירוניה:
האירוניה היא לא בת חורגת בממשלת השירה. היא שרת החיוך.
הנה, למשל, אלתרמן ב"שיר הערת שוליים":
"אל תתייגע, הקורא, לתהות על סוד שיחו
של סדר השירים הזה. מידה מוגזמת
של משמעות וכוונות-כביכול
אל תבקש. לא כל שורה רומזת רמז.
העיר היא עיר. הרחוב רחוב.
האור הוא אור. החשיכה ברורה כשמש…"

6. דימוי ומטאפורה:
אני חייל בצבא הדימויים והמטפורות. נכון, לא כל משורר אוהב אותם, אבל אני מרגיש שהם לא פעם תופרים לשיר כנפיים.
הנה, למשל, אנדריי ווז'ניסנקי, כותב על שחף ואומר עליו: "השחף הוא הביקיני של אלוהים"
ואני מודה שמאותו רגע כל שחף שאני רואה מזכיר לי את המטאפורה הנפלאה הזאת.

7. להביט על יצירות אמנות ועל יצירות קולנועיות:
הצייר וקולנוען יגידו שתמונה שווה אלף מילים. תוכיח להם שמילה שווה אלף תמונות.

8 מוסיקה:
לאחר הכתיבה קראו את השיר בקול רם והאזינו למוסיקה שלו. לפעמים קריאה כזו תעזור להגביר את הווליום.

9. אין נושא שאי אפשר לכתוב עליו:
ואל תשכחו שלא תמיד צריך לנגן באולמות קונצרטים. לפעמים תענוג להציב את הפסנתר השירי גם בבתי מרזח, כאלה שרואים בסרטי המערב הפרוע. השיר אוהב לנשום גם ריח של אבק שריפה. ליתר בטחון תנהגו כמו אחד הפסנתרנים שבאחד הסרטים הניח מעל ראשו שלט ועליו כתב "אל תירו בי אני רק הפסנתרן".

10. אנרכיה:
אפשר גם למחוק את כל העצות שניתנו קודם ולזכור שהכלל הראשון של השירה הוא שאין חוקים.

בהצלחה

———-

לטעימת קריאה מתוך הספר "נקמת הילד המגמגם" לחצו כאן:

לפרטים על כיתת אמן לשירה בהנחיית רוני סומק

 

 

 


לבלוג 'בתוך המגירה' > >