לפרטים נוספים...
הירשמו//

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

טלפון (חובה)


מכתב מן העבר // בעת עבודתה על ספרה החדש נתקלה שהרה בלאו בדף מיומנה הפרטי המתאר את תחושותיה בעקבות דחיית כתב ידה הראשון // על תקווה, התמדה וכישרון

תמונת הבלוג


"הספר הראשון שכתבתי, נדחה על ידי רוב הוצאות הספרים בארץ.

מכתבי הדחייה נחתו עלי בזה אחר זה, כל אחד מנומס מקודמו, כל אחד מכיל בתוכו את המילה "לא" בסמיכות כלשהי. "לא נוכל", "לא ניתן", "לא יתאפשר".

היו כאלו שהגדילו לעשות והודיעו בענייניות מקפיאה שאם לא ישמעו ממני במשך שלושה שבועות, ייאלצו לגרוס את הספר. "לצערנו", כמובן שלצערנו.

ישבתי בבית וחשבתי לעצמי, איך הכל נגמר לפני שבכלל התחיל? הייתי בת עשרים.

והכי כאב לי לקבל את הדחיה מהוצאת 'זמורה ביתן', אני זוכרת שבזמן שכתבתי את כתובת ההוצאה, על גבי המעטפה החומה העבה  (זה היה לפני יותר מ 20 שנה, המייל נחשב כמדע בדיוני) קיננה בי תחושה חזקה שזו תהיה ההוצאה שלי, ממש יכולתי לטעום את זה.

כשהגיע מכתב הדחיה, לא האמנתי. ידעתי שמדובר בדחיה כי המעטפה שהגיעה היתה קלה ודקה, בלי שום חוזה בתוכה. כבר הכרתי את המעטפות הנוראיות האלו שנחתו לי בתיבת הדואר האחת אחרי השניה.

ביומן, שכתבתי באותן שנים, על עמוד שלם בכתב ענקי, כועס וכואב כתבתי ככה:

"החזירו לי מזמורה. עוד לא פתחתי כי ההשפלה מצרבת.

מרגישה כל כך אובדת. בניתי על הספר הזה. מה יקרה עכשיו?"

אז מה שקורה עכשיו והסיבה שבגללה בכלל פתחתי את היומן ונתקלתי בעמוד הזה, הוא התחקיר שאני עושה לספר הרביעי שלי, שגם הוא, כמו אחיו, עומד לצאת, באיזו הוצאה? תוכלו לנחש באיזו הוצאה?

לקח לי עשור שלם מרגע הדחיה ההוא ועד שכתבתי את ספר הביכורים שלי, אבל לרגע לא איבדתי תקווה. נראה לי שזה כל העניין, תקווה. וכמובן עבודה קשה והרבה מאוד ממנה."

 

שהרה בלאו


לבלוג 'בתוך המגירה' > >