לפרטים נוספים...
הירשמו//

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

טלפון (חובה)


'יוצאים מהמגירה' // בר יהושע מנדלביץ' – 'הוא'

תמונת הבלוג


'יוצאים מהמגירה' // בר יהושע מנדלביץ' – 'הוא'.
נכתב במסגרת סדנת 'פרוזה' בהנחיית מירי רוזובסקי (יוני-אוגוסט 2018).

הוא
היא רשמה את שמו בתוך הפנקס המרופט שהיה אפשר להגיד שעברו עליו ימים טובים יותר. אבל אף אחד לא אמר. היא הכניסה את הפנקס עם שמו לתוך התיק שלה והצמידה אותו אל גופה. לאחרונה היה נדמה לה ששמו נמצא בכל מקום. בתוך הברות של מילים, בין קרעי משפטים, נחבא בפינות המקופלות בדפים של ספרים. הוא נכתב בקצוות הדיסקים הצרובים, באצבעות רועדות על המראה באמבטיה מלאת האדים, בתוך השריטות שעל העור. הוא בתוך ובפנים ומעל ומתחת אבל הוא תמיד רחוק מידי וזה אף פעם לא מספיק.

היא נכנסה לאוטו ונזכרה ביום ההוא כשראתה אותו בפעם האחרונה. היא עמדה מחוץ לדירה החדשה שלה וחיכתה לו, יודעת שזו כנראה הפעם האחרונה שהוא יעשה את הטיפוס הזה מהחוף אל הבית שלה בכרמל באוטו החבוט שלו שלא סוחב מזגן ועלייה ביחד. הוא תמיד קילל את הימים החמים של הלחות והזיעה בהם נסעו אליה לדירה, היא הייתה עושה כאילו היא לא שומעת ושיחקה בפלאפון שלה. אלו היו רגעים של שקט. לא שקט נעים, אלא שקט שלמילים אין מקום שם.

היא ראתה את הרכב מרחוק, חלון פתוח ויד שאוחזת בסיגריה משתרבבת החוצה. כאשר התקרב שמעה את הדיסק החרוש ההוא של רדיוהד שהוא שם בכל פעם שלא רצה לחשוב. הוא עצר את האוטו בשולי המדרכה ויצא החוצה. מלמל "היי", פתח את הבגאז' והוציא משם שקית זבל עם החפצים שלה. שקית זבל שחורה, שכבר הכילה לפני משהו כבד בתוכה. היא ראתה את הקרעים הקטנים שנפערו בשוליה. הוא הניח את השקית על המדרכה והיא חייכה לעצמה חיוך עצוב ושאלה את עצמה מה עוד אפשר למחזר מהרגע הזה. הרגישה את הקרעים הקטנים האלה, משתלטים על מה שהיה היא, ועל מה שהיה הוא, ועל מה שהיה הם. הוא עמד ושתק, והיא עמדה ושתקה והרגישה שסוף הסיפור שלהם הגיע אבל עוד לא היו לה את המילים לכתוב את האפילוג, והיא חשבה; רגע, חכה שניה, בוא רגע, תיגע בי.

הוא מסתובב ונכנס לאוטו, מסדר כמה דברים במושב לידו והיא ממהרת לכתוב את שמה על השמשה האחורית המאובקת כדי שאולי חלק קטן ממנה עוד יישאר קרוב אליו. ישתהה במרחק הבלתי נגמר שנפער בניהם עכשיו, עם כל קילומטר שהוא נוסע. היא ידעה שעכשיו קיץ ועוד ייקח זמן עד שהגשם ישטוף אותו, ואותה, עד הסוף.

היא מתנערת מהזיכרון, מעיפה כמה פירורים בלתי נראים מהמכנס שלה. היא מתניעה את האוטו ומפעילה את המגבים, גשם זלעפות בחוץ, דיסק של רדיוהד מתנגן ברקע.  

 …

בר מנדלביץ', בת 33, גרה בכפר סבא, נשואה לטל ואמא של אריאל. עובדת סוציאלית וביבליותרפיסטית. אוהבת מאוד מילים כתובות מכל הסוגים, אוויר של צפון ושוקולד.


לבלוג 'בתוך המגירה' > >