לפרטים נוספים...
הירשמו//

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

טלפון (חובה)


החומרים שההשראה של אדיבה עשויה מהם // ריאיון קצר

תמונת הבלוג


השאלון שלנו הוא שילוב של השאלון המפורסם של פרוסט, עם עוד כמה שאלות כיפיות.

כולם מוזמנים לשחק! והפעם: עם אדיבה גפן. 


על מה את עובד/ת כעת?

רומן מתח חדש – "חתונה אדומה" ( שם זמני) בכיכובה של דקלה שושקוביץ המקסימה, גיבורת הרומנים הקודמים שלי. הפעם היא  נופלת לצרה מטרידה שמי יודע אם תיחלץ ממנה. וכן על מחזה לילדים "קפטן הוק ואני", שהוגש לפסטיבל הצגות הילדים בחיפה. וכן על ספר ילדים חדש, שם זמני "מילה אחת קטנה".
 

מתי ואיך התחלת לכתוב?

האמת שכל חיי כתבתי, תמיד היו חיבורי מתנוססים בכיתתי לגאווה. תמיד הייתי הכתובת של כרטיסי הברכה של כולם. התחלתי לכתוב לעיתונות בהיותי אישה צעירה.  רק כשהגעתי לגיל חמישים התיישבתי לכתוב את ספרי הראשון, "רצח מקריאה ראשונה". הצלחתו המרשימה מאוד הביאה את כל העשרים שבאו אחריו.
 

איפה ומתי את/ה נוהג/ת לכתוב?

יש לי חדר משלי ובו נמצא כל עולמי הסודי הספרותי. שולחן מרווח שעליו ניצב המחשב, מרכז חיי הספרותיים. מהשולחן  מחייכות אלי מבחר הבובות של בטי בום שאני אוספת, וכמובן שלושת החתולים שלי שמאוד שמחים להתכרבל מולי על המקלדת ולפעמים כותבים לי קצת.  אני מעדיפה את שעות הבוקר. מתכוננת לקראת המפגש עם המחשב שבו מכונסות הדמויות שלי, ומגיעה לחדר כמו שבנאי מגיע למתחם הבנייה או הנגר לננגרייה.
 

מתי התחלת לקרוא לעצמך "סופר/ת"?

האמת שרק אחרי שספרי השלישי יצא לאור חשבתי את עצמי לסופרת. קודם אמרתי שאני כותבת. סוג של חשש לקחת תואר כל כך נכבד. אני? סופרת? ווווווה.
 

מה התכונה החביבה עליך בעצמך?

האינטואיציה שלי. תכונה שבלי ספק עוזרת לי ככותבת. למדתי לסמוך על עצמי כבן אדם אינטואיטיבי. כל אימת שאני סומכת עליה – אני מרוויחה.
 

מה הפגם העיקרי שלך?

אני מתפרשת על עולמות רבים. תיאטרון, ספרי מתח, ספרים לילדים, ספרי עיון, אפילו מחזמר פרי עטי כבר עלה על הבמות.
 

מה מקור השם שלך?

אבי  נתקל בשם  אדיבה בהיותו ילד צעיר, עת למד במוסד חינוכי של עליית הנוער "כפר ילדים" שבגבעת המורה. למדריכתו האהובה קראו אדיבה, הוא  החליט שלבתו יקראו כשמה. כששאלתי אותו לימים למה נגזר עלי לשאת שם כל כך כבד ורציני, אמר לי שהשם אדיבה באוזניו נשמע מוזיקלי. אולי. לא בטוח.
 

איפה את/ה גר/ה? ואיפה היית רוצה לגור?

אני מתגוררת בלב תל אביב, בין הים לבית לסין, צמודה לבוגרשוב הטוב – מקום מתאים לי בהחלט. הייתי מאוד רוצה לגור שנתיים בניו יורק, עוד שנתיים בלונדון, ואז לחזור לתל אביב עירי האהובה.
 

מה המאפיין העיקרי של כתיבתך?

אני חושבת שהכתיבה שלי שוצפת, רהוטה מאד, זורמת ולא טרחנית, ועשירה בדימויים מקוריים. אני מרגישה שאני מביאה לכתיבה שלי דמויות אמינות, מאוד מלאות וכובשות. האמת שהדמויות שלי הפכו במשך הזמן לחברים שלי.
 

מהו אושר עבורך?

להקשיב להמיית תינוק חדש שבא למשפחה, להחזיק בידיו, לראות את בני הופכים לבני אדם שהם מקור גאווה עבורי, לשמוע את המתיאוס פסיון של באך,  את הרקוויאם של מוצארט. עבורי כסופרת זה הבוקר שבו אני מתיישבת וזורמת קדימה ורצה בין העמודים. רעיון טוב לספר חדש כשמגיע – הוא אושר. לפעמים הרעיון גח מאי-שם, כמו קסם, ואז אני לוכדת אותו ומניחה בעדינות למשמרת לימים הבאים. המפגש עם הרעיון הוא אושר.
 

מלבד המקצוע שלך, באיזה מקצוע היית מעוניינ/ת להתנסות? ובאיזה מקצוע בשום אופן לא?

לא הייתי רוצה לרקוד על קרח, או להיות נהגת טנקים, גם לא מתכננת טילים חדשים. הייתי שמחה להיות זמרת, אלא שעם הקול שלי אפילו למקהלת הרחוב לא יקבלו אותי. הייתי רוצה לנגר. נראה לי מקסים, אלא שכישרון אין לי.
 

מיהו הגיבור/ה הספרותי/ת החביב עליך?

גיבורים רבים לי. בילדותי אהבתי את ארני נמצ'ק החייל הפשוט, גיבור הספר "מחניים" של פרנץ מולנר,  בנעורי הערצתי את שלושת המוסקטרים, ובעיקר את ד'ארטאניאן, את סנשו פאנשו הנאמן והחכם, רסקולניקוב הסטודנט מהספר "החטא ועונשו". אחד האהובים עלי והנוגעים ללב הוא אוסקר מהספר של ג'ונתן ספרן פויר "רועש להפליא ורועש להחריד". והרשימה ארוכה…
 

ומיהו הגיבור שלך בחיים האמיתיים?

שלי יחימוביץ'. מעריצה את היושר, את עבודתה הפרגמנטרית, את הנחישות שלה , את האינטגריטי שכבר דומה שאבד שם בכנסת שלנו.
 

אילו ספרים יש כרגע ליד המיטה שלך?

"חוחית" מאת דונה טראט,  "אחד ועוד אחד", הביוגרפיה של שימברובסקה בתרגומה הנפלא של מירי פז, "קריאת רשות" מאת שימברובסקה, והמחזה "מראה מעל הגשר" מאת ארתור מילר.
 

איזו מילה עברית את/ה הכי אוהב/ת?

אוהבת, אהבה, אוהבים.
 

איזו מילה עברית את/ה הכי שונא/ת?

"לא בא לי".
 

איזה כישרון, בנוסף לכתיבה, את/ה חומד/ת?

כתיבה לתיאטרון.  בימוי, לשיר לשיר לשיר.
 

לאיזו חולשה אנושית אין לך כל סבלנות?

רכלנות, טרחנות.
 

עם מי היית הכי רוצה לשבת על כוס קפה (חי או מת)?

הסופרת ההודית ארונדהטי רוי, הסופרת דונה טארט, ניסים אלוני וחנוך לוין, פול אוסטר, שלצערי מחכים לי כבר בגן עדן.
 

מה המאכל האהוב עליך?

פסטה, עוגיות מקרון ומדי פעם פלאפל טרי. כשהטחינה מתערבבת בקציצות ואז פוצעת את הפיתה וניגרת על החולצה זה כיף שכזה.
 

מה הספר/ים או הסופרים שהכי השפיעו עליך?

ספר התנ"ך, בעיקר סיפורי האבות והנביאים, אני אוהבת אותו ותמיד שמחה לחזור ולגלות כמה חוכמה יש בו. כל מה שנכתב או שאי-פעם ייכתב, כל קונפליקט – כבר קיים שם. שלושת המוסקטרים, שהיו אהובי בימי נעורי, "אוגוסטינוס – וידויים", "אל המגדלור" וירג'יניה וולף, "דון קישוט" של סרוונטס,  "ספר הדקדוק הפנימי". "רצח בשבת בבוקר" של בתיה גור היה בלי ספר מנוע חזק עבורי להתיישב ולכתוב.
 

מה רגע השיא בחייך?

לידת בני הבכור, ובאותה נשימה גם לידת נכדי הבכורים, זוג תאומים, המפגש  המיוחד שלי עם אהרון מידן אהובי מזה שלושים שנה, הרגע בו קרא לי אוהד זמורה להחתים אותי על החוזה הראשון לספר "רצח בקריאה ראשונה" ונתן לי להבין שהוא מאמין בי כל כך .הרגע בו עמדתי לצד שחקנים ויוצרים על הבמה בפרמיירה של המחזמר שכתבתי  "חלום קוסטה ריקה".
 

אם קיים גן עדן, מה היית רוצה לשמוע את אלוהים אומר לך, כשתגיע/י לשעריו?

"גברת קטרון גפן," הוא יגיד, "האמת שאני מרוצה מאוד, הספקת יפה, עשית בשפע וניצלת כמעט את כל מה שהענקתי לך."
 


לבלוג 'בתוך המגירה' > >